תפריט
אתחיל מהסוף ואולי ההתחלה תהיה ברורה יותר. הליך משא ומתן מול נתבעת בתביעת גוף (בדר"כ חברת ביטוח) הינו הליך מורכב מאוד וחלק עיקרי בו הינו המידע שידוע לצד התובע ואינו ידוע עדיין לנתבעת. כחלק מההתמודדות של חברות הביטוח עם פערי המידע בשלב המשא ומתן, נוהגות הן להוציא חוקרים מטעמם בכדי לחקור את נסיבות התאונה והנזק. מסירת מידע לחוקר, גם לפי הגישה המקלה לפיה "אין לי מה להסתיר" תוביל לפגיעה מהותית בהליך המשא ומתן ולאבדן קלפים שהיו חסויים ועדיף היה אם היו נשארים כאלה.
ככלל, אינני טוען שהחוקרים אינם נאמנים לעבודתם לחקור את האמת, אבל בל נשכח כי את משעורתם הם מקבלים מחברות הביטוח ועל כן קשה לקבל את הטענה כי בסופו של יום מטרתם איננה לרצות אותם וזאת בדר"כ על גבו של התובע הנפגע.
חשוב לדעת- אין כל חובה בחוק או בפסיקה על נפגע לשתף פעולה ולמסור מידע כלשהו לחוקר של חברת הביטוח!!! אומנם יחסי אנוש בסיסיים הם מצרך חשוב בהתמודדות עם כל אדם בכלל ובפרט עם חוקר של חברת הביטוח ועל כן לא צריך לסגור לו את הדלת בפנים או לתקוף אותו, אלא פשוט להסביר לו בעדינות שעורך הדין שלכם אסר עליכם למסור לו מידע כלשהו אודות התאונה.
בעוונותיי הייתי במשך 9 שנים חוקר פרטי ועבדתי עבור חברות הביטוח בצד השני. מעבר למסקנותיי כלפי התנהלות חברות הביטוח מתקופה זאת, אני סבור שהמסקנה החד משמעית והחשובה ביותר לעניינינו היא שבדרך כלל עדיף שלא לשתף פעולה עם חוקרי חברות הביטוח.
תשומת לב מיוחדת יש להקדיש, במהלך ניהול תביעת נזיקין, לכך שחוקר חברת הביטוח איננו מחוייב להזדהות כחוקר של חברת הביטוח והוא יכול להגיע תחת כיסוי כעורך סקרים או כנציג ארגון כלשהו (שאינו קיים באמת) ועל כן נדרשת זהירות יתירה.
בנוסף, חשוב מאוד להכין גם את בני משפחתכם ומעסיקכם לאפשרות שחוקר חברת הביטוח יגיע גם אליהם ולהנחות אותם שלא למסור מידע כלשהו לאותו חוקר.
לסיכום- חוקר חברת הביטוח, כשמו כן הוא- הוא של חברת הביטוח…